החלטה בתיק חע"מ 2411-05 - פסקדין

1.         בפניי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שניתן בתיק זה, למשך שנתיים ימים.

2.         בשנת 2005 הוגש כנגד הנאשם, המבקש בבקשה זו, כתב אישום, המתייחס לביצוע עבודות ללא היתר כדין. המדובר בעבודות נרחבות ביותר והכוללות בין היתר, גדר אבן באורך כ- 21 מ', יציקת משטח בטון בשטח של כ- 31 מ', הפיכת חלון לדלת, בניית סככה מקונסטרוקציית ברזל, סגירת מרפסת ועוד.

3.         בירורו של כתב האישום ארך שנים ארוכות. לבסוף, המבקש הורשע בהתאם להודייתו בעובדות כתב האישום, ובגזר הדין מיום 28.3.11, ניתן צו המצווה על המבקש להרוס את הבנייה נשוא כתב האישום, כאשר תוקפו של צו ההריסה נדחה למשך שנה תמימה, ליום 1.4.12 .

4.         חלפה שנה נוספת, וזמן קצר לפני כניסת תוקפו של צו ההריסה, ביום 4.3.12, עתר המבקש להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה למשך שנתיים ימים.

5.         בבקשת המבקש, נטען כי מבחינה הנדסית, אין מניעה ליתן למבקש היתר בניה וכי המבקש עשה מאמצים לקבל ההיתר בשנה החולפת, כמפורט בבקשה, ולטעמו ההיתר התקבל לאחר שהתוכנית החלה על המקום תתוקן.

6.         המאשימה, המשיבה בבקשה זו, מתנגדת להארכת המועד המתבקשת, כאשר לטענתה "לא נראה כי ניתן יהא להכשיר את הבניה נשוא הצו, אף ייכנס לתוקף שינוי בתב"ע... כיוון שמדובר בבנייה בלתי חוקית, כאשר תלוי ועומד צו הריסה...". (ראה סעיף 4 לתגובה). עוד טוענת המאשימה כי נראה בכל מקרה הדרך לקבלת היתר בנייה, אם וככל שיתקבל, הינה ארוכה והסיכוי לקבל היתר תוך זמן סביר "קלוש ביותר", כדבריה.

7.         סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), מאפשר לבית המשפט לדחות את המועד לקיום צווים שנתן בהתאם לחוק זה.  השאלה שבפניי הינה, האם יש מקום לדחות את ביצוע הצו כמבוקש בבקשה.

8.         צווי הריסה הניתנים בגזרי דין מכח סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, תכליתם הינה תכנונית בעיקרה ולא עונשית.

מטרת הצו היא להסיר את המפגע שהסבה הבנייה למרקם התכנוני, ושלא לאפשר למבקש לעשות שימוש בפרי עוונו וליהנות ממנו (ראה ר"ע 302/84 סגל נ' מ"י, פ"ד לח (3) 445,446). צווים מעין אלו נועדו להגשים את מטרותיהם ויעדיהם של דיני תכנון ובניה, והם מהווים אמצעי בעל חשיבות מרובה באכיפת החוק  (ראה ע"פ 874/78 סוואעד נ' מ"י, פ"ד לה (1) 678).

9.         כאשר בית המשפט קובע את המועד לביצוע צו ההריסה השיפוטי, הן בשעת גזר הדין והן בעת דיון בבקשה למתן ארכה לביצועו, נדרש בית המשפט לעשות "איזון לשעה", בין האינטרס הכללי של שמירת החוק וההפקדה על דיני תכנון ובניה, לבין האינטרס הפרטי לצרכי הנאשם (ראה רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נא (4), 625, 645).

10.        כאשר נקצבת התקופה שבה יבוצע הצו, יש להביא בחשבון גם את מניעת הנאה מפרי העבירה, קיום שלטון החוק, שמירה על מבנה תכנוני וכמובן נסיבותיו האישיות של

המבקש.

11.        במקרה שבפניי, העניק בית המשפט במסגרת גזר הדין תקופה ארוכה לביצוע הצו - שנה תמימה, זאת לאחר שההליך המשפטי ארך 6 שנים לערך, וגם בתקופה זו יש להתחשב.

עיננו הרואות, ממועד כתב האישום ועד היום חלפו כ- 7 שנים, והבניה הבלתי חוקית עומדת על תילה.

12.        לכך יש להוסיף את העובדה שאין כל וודאות כי אכן המבקש עומד על סיפו של מצב בו יקבל את ההיתר.

הבקשה הוגשה ללא תצהיר של איש מקצוע המטפל בקבלת היתר, והמפרט את ההליכים שבוצעו ותומך בטענה כי אכן אין מניעה לקבל את ההיתר המיוחד.

כן אין בבקשה כל לוח זמנים נטען ממשי לפעולות הנדרשות, כמו גם אין כל צפי ריאלי למועד בו יתקבל ההיתר, אם בכלל. 

המבקש לא הוכיח אפוא את יסודות העובדתיים הנדרשים לטענתו כי אין מניעה לקבלת היתר, וכי הוא יתקבל תוך זמן קצר. ניתן ללמוד גם מהמועד אשר לו עתר המבקש לדחות את הצו, שנתיים תמימות, על העובדה כי אין הוא יודע לנכון מתי צפוי להתקבל היתר, אם בכלל.

13.        יש גם לקחת בחשבון את היקפה הנכבד של הבניה, כטעם נוסף לדחייתה של הבקשה שבפניי.